ואהבת לרעך כמוך
היקום עומד מול שאלה: "מה זה להיות נמצא"? כאשר היקום לא עונה על השאלה הזו, אנחנו לא יודעים מדוע אנחנו נמצאים. כאשר קמים מומחים כדי ללמד אותנו... הם מראים לנו שהם נמצאים מכוח הקיים. כך שאנחנו יכולים להבין מזה: "שהנמצא נמצא כדי להוביל אותנו לקיים כך שמגיעים לקיים הקיים נמצא". כך ששוב פעם אנחנו עומדים מול השאלה: "מה זה להיות נמצא"? כאשר אנחנו נעים בן הנמצא לקיים ישנם נמצאים שמפריעים לנו להגיע לקיים, והשאלה שעומדת מול עיננו: "איך עלינו להתנהג מול הנמצאים"? דהיינו, "איך עלינו להתנהג מול מי שמפריע לנו להתפתח להגיע לקיים שהוא נמצא"?
המצב הזה הביא חוסר וודאות ביקום שהוא חל על כול אדם ואדם וכול אחד מנסה לפתור לעצמו מבלי לדעת את עצמו את חוסר הוודאות, וכך נוצר "הכאוס" ביקום, שהגדרת הכאוס: "חוסר וודאות בתוך חוסר הוודאות". לפני 2000 שנה ניגשו לאדם ושאלו אותו: "איך אפשר לצאת מן הכאוס הזה"? תשובתו הייתה: "ואהבת לרעך כמוך". כאשר אנחנו בודקים מהיכן שאב את החכמה הזו אנחנו מגיעים למקור ששם נאמר: "ואהבת לרעך כמוך – אני אלהים". כאשר אנחנו ממשיכים לבדוק אנחנו מוצאים: "ואהבת לרעך כמוך – אני יהוה". מכאן קל מאוד להגיע למסקנה אחת: "טוב שלא נבראנו משנבראנו". אבל ישנו דבר אחד שמחזיק אותנו והיא התקווה האבודה שכול אחד יצליח בכוחות עצמו לפתור את התעלומה הזו: "חידת היקום". אבל לא התקווה האבודה מחזיקה את הרצון לחיות אלא עמוק בתוך עצמי נמצא העצמי בשוויון צורה עם עצמי שאומר: "יהוה אלהים בקרבך". כך שמה שעלינו לעשות לשחרר את עצמי מעצמי ולהגיע למשפט: "יהוה אלהים בקרבך" ולדעת מה מהות: "ואהבת לרעך כמוך" ואפשר לצאת מן הכאוס מתוך המשפט בכללותו: "ואהבת לרעך כמוך – אני יהוה אלהים".
חכמי הדור של ימנו אנו טוענים: "אין אפשרות להסביר את המודעות הזו למודעות הגוף, דהיינו, לחמישה חושים". כאשר איינשטיין טוען: "האדם לא יכול לתפוס שהוא יכול לתפוס את כול העולם". השאלה שאני שואל את עצמי: "איך אני בהיותי בן 56 מלווה בספרי "מלחמת הרוח בחומר" מראה שאפשר להכניס 95% בתוך 5% כאשר אני יצאתי מפשוטי העם ללא תארים וללא מורים גשמיים"? לכן השאלה השנייה שעומדת מול עיני היא: "מי מוגבל יותר פשוטי העם או חכמי הדור"? על כן אני מודיע לחכמי הדור בוגרי דת, מדע וקבלה שבדרך שהם הולכים לא יגיעו למטרה ועליהם חל המשפט: "היזהרו חכמים בדברכם פן תחויבו בגלות ותלמידיכם ישתו מהמים המרים וימותו". על כן הדרך הנכונה ללכת בה היא דרך החיים שהיא דרכו של "שת" ולא בדרך המוות שהיא דרכו של "אנוש" ודרכו של שת היא.
אהבה אמיתית – אהבה ללא תנאים.
אין אהבה מתקיימת אם היא תלויה בדבר.
כדי לשמור על חיי נישואים – צריך לפרק את הנישואים.
אין אהבה אלא סבל.
כדי לאהוב צריך למות – ולא למות כדי לאהוב.
אין חיי נצח – אלא באהבה.
אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה.
אהבה אמיתית היא אהבת הבריות.
לא יקום דבר - אם הדבר לא קם.
התנערי מעפר קומי לבשי בגדי תפארתך עמי, על יד בן ישי בית הלחמי – קומי כלה קומי כלה.
אין הבריות אוהבות את עצמם – מכיוון שהם לא מכירות את עצמם.
אין לימוד תורה – רק לאחר החורבן.
ט' באב + בנית הגוף ו' = ט"ו באב, דהיינו, י"ה = ט"ו מתחבר באהבה עם ו"ה ושניהם יחד – יהוה.
ואהבת לרעך כמוך – אני יהוה אלהים.
כדי לזכות במודעות שעליה אני מדבר ומסביר אותה בספרי "מלחמת הרוח בחומר" אני נוגע רק במילה אחת מכול המשפט והיא: "לרעך", שהמשמעות, רע – לך. שנאמר: "גמלתהו טוב ולא-רע כל ימי חייה". שהמשמעות, "גמלתהו רע כל ימי חייה". וכשידע האדם את הרע שנאמר: "וידע האדם את חווה ותהר לו". שחווה היא אם כל-חי, כל-חי הם חיים יוצאת נשמת האדם הראשון שנאמר: "ראשון ואין ראשית לראשיתו – אין עוד מלבדו". וכול זה במילת "ואהבת" שזו נקראת – תחיית המתים. שעל זה נאמר: "צדיק ורע לו". מי הוא צדיק? "צדיק אתה יהוה". כך שמילת ואהבת היא מסמלת את שני העולמות, עולם הבא במילת "הוא" (בינה) ועולם הזה במילת "בת" (מלכות). ואהבת = הוא בת. כמוך שנאמר: "מי אל כמוך", כך שכמוך הוא ו' שזה נקרא זעיר אנפין שהוא הקדוש ברוך הוא שבכללותם זה "הוה", שנאמר: "הכל בחכמה (יו"ד) עשית ואז המשכן בנוי וזה הוא גמר תיקון – יהוה הוא האלהים".
לכן השאלות שאנחנו צריכים לשאול הם:
"לשם מה אני צריך את כול הספרים שקיימים על המדפים"?
"מדוע אני צריך לעיין בספרים של רבי יהודה אשלג"?
"מדוע אני צריך לעיין בספרים של בנו רבי ברוך אשלג"?
"מדוע רבי יהודה אשלג או בנו רבי ברוך אשלג יכול להיות במודעות גבוהה יותר מחיים שלמה או מכול אדם אחר"?
"מדוע כול מלמדי הקבלה הדת והמדע לא יכולים לעמוד עם כול הספרים שהם כתבו או שלומדים מהם לעמוד מול ספר אחד "מלחמת הרוח בחומר" לבטל אותו או לפסול אותו כאשר הספר "מלחמת הרוח בחומר" – מבטל את התורה ועומד בציווי "ולא תעשה לך פסל וכול תמונה"?
כאשר נבנה בית המקדש הראשון היה תיקון כללי של היקום ובני אנוש הרסו אותו, והעולמות העליונים סלחו לבני אנוש בטענה: "ההשגה קלה – האחזקה קשה" ותוקן שנית היקום בבניית בית המקדש השני ושוב בני אנוש הרסו אותו על כן נאמר: "אנשי אמונה אבדו" ועל כן היום ההרס העצמי קיים בכול אדם ואדם מפשוטי העם ועד חכמי הדת מדע והקבלה וכראיה – כולם לא יודעים להתעלות מעל המחלה, דהיינו, להיפטר מן המוות ולאחוז בעץ החיים ולאחר מכן להיפטר מעץ הדעת ומעץ החיים ולהגיע למילה הראשונה שבה נפתחה התורה – בראשית.
"מה רב טובך אשר צפנת ליראך"
"מה טובו אוהליך יעקב משכונותיך ישראל"
